החלטה בתיק ת"א 3782-06-09

1.         לפני שתי בקשות שטרם ניתנו בהן החלטות; הראשונה הוגשה על ידי הנתבע ובה הוא עתר למחיקת או דחיית התובענה נגדו על הסף בשל קיומו של השתק עילה. הבקשה השניה הוגשה על ידי התובעת ובה היא עתרה למחיקת כתב ההגנה של הנתבע בטענה כי הוא לא קיים אחר הצו לגילו מסמכים ומתן תצהיר תשובות לשאלון שניתן על ידי בית המשפט ביום 25.7.10.

הבקשה לסילוק התביעה

2.         בבקשה טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות מאחר שעילת התביעה נשוא התביעה דנן כבר נדונה והוכרעה במסגרת שני הליכים שהתנהלו בין הצדדים ושבהם ניתנו פסקי דין. ההליך הראשון עניינו בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע לבית משפט זה במסגרת ת.א. 3376-04-0 שהוגשה לבית משפט זה ושבמסגרתה עתרה התובעת, בין היתר, לחייב את הנתבע להמציא לה דין וחשבון בכל התיקים שבהם הוא ייצג אותה וכן עתרה לחייב אותו בכל סכום שיתגלה כמגיע לה לאחר קבלת הדו"חות הכספיים. ההליך השני עניינו בתביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה התובעת בבית המשפט המחוזי בנצרת נגד עו"ד נאיל חכים וג'ורג' ומארי חכים בת.א. 110/09 ושבמסגרתה היא עתרה מבית המשפט להצהיר, כי המסמך שנקרא "הסכם לסילוק יתרת חוב" שנחתם בין נאיל וג'ורג' חכים לבין הנתבע, הינו הסכם פיקטיבי שאין בכוחו לחייב אותה. כן עתרה התובעת במסגרת אותה תובענה להצהיר, כי שטר פדיון משכנתא מס' 10926/08 מיום 20.5.08, שנחתם בעקבות אותו הסכם,  בטל ומבוטל, מאחר שהוא שנערך על ידי הנתבע בחוסר סמכות וללא הרשאה. הנתבע צורף לאותה תובענה כצד דרוש ונכון מאחר שהוא חתם על אותם מסמכים לאחר שהציג את עצמו כמי שמייצג את התובעת.

3.         דין הבקשה להידחות. על מנת שיקום המחסום של השתק עילה, חייב המבקש להוכיח כי קיימת זהות בעילות בין העילה נשוא התביעה החדשה לבין העילות שנדונו בהליכים הקודמים. בענייננו, בחינת עילת התביעה בתביעה דנן והשוואתה לעילות התביעה בשני ההליכים הקודמים מלמדת, כי מדובר בעילות תביעה שונות, הן במובן הרחב והן במובן הצר, ועל כן לא ניתן להחיל, במקרה דנן, הכלל של השתק עילה.

4.         כאמור, בהליך הראשון נדונה תביעת התובעת נגד הנתבע לחייבו למסור לה דין וחשבון באשר לתיקים שבהם הוא ייצג אותה וכן עתרה לחייבו לשלם לה את הכספים המגיעים לה בהתאם לדו"חות שיומצאו. תביעה זו הסתיימה בפשרה לאחר שהנתבע הביע נכונות להמציא את התיקים המלאים לנתבעת, מבלי שבית המשפט נכנס לעובי הקורה שבמחלוקת ומבלי שנבחנו טענות התובעת - האם היא זכאית לסעד כספי מהנתבע. במילים אחרות, הסעד היחיד שנדון והוכרע באותה תובענה היה הסעד שעניינו המצאת מסמכים - הא ותו לא.

            בהליך השני נדונה, כאמור, תביעת התובעת למתן פסק דין המצהיר כי ההסכם לסילוק יתרת חוב שנחתם בין נאיל וג'ורג' חכים לבין הנתבע כמי שייצג את התובעת, ושטר פדיון המשכנתא שנחתם מכוח אותו הסכם, הם בטלים ומבוטלים מאחר שהנתבע פעל בשמם בחוסר סמכות וללא הרשאה.

5.         לעומת זאת, בכתב התביעה נשוא התביעה דנן עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סכום של 1.5 מיליון ש"ח, בגין כספים שגבה בשמה ולא הועברו לידיה, בגין נזקים שנגרמו לה עקב רשלנותו בטיפול בתיקים שהתובעת מסרה לידיו, וכן בגין נזקים שנגרמו לה לאחר שהנתבע הציג את עצמו כמי שמייצג אותה על אף שהתובעת ביטלה את ייפוי הכוח שמסרה לו.

            הנה כי כן, השוואת עילת התביעה בתביעה דנן עם עילות התביעה בשני ההליכים הקודמים מגלה, כי מדובר בעילות תביעה שונות. אמנם בתביעות השונות קיימות מחלוקות עובדתיות ומשפטיות דומות בחלקן, אך זהות חלקית זו אינה הופכת את עילות התביעה בשלושת ההליכים לעילות זהות. ייתכן שבבוא העת יעלה בעל דין זה או אחר טענה לקיומו של השתק פלוגתא במחלוקות שכבר הוכרעו, אך לכך אין כל רלבנטיות להשתק העילה.

6.         אכן, בתביעה הראשונה עתרה התובעת מבית המשפט   "לחייב את הנתבע בכל סכום שיתגלה כמגיע לתובעת לאחר קבלת הדו"חות הכספיים". ברם, חלק זה מן התביעה כלל לא נדון במסגרת ההליך הראשון, לאחר שהצדדים הסכימו שהנתבע יעביר את התיקים לידי התובעת. על כן, ניתן לראות בסעד זה שנטען באופן סתמי וכללי בתביעה הראשונה כסעד שנמחק ולא נדון כלל, כך שלא ניתן לראות בתביעה לסעד זה כאילו נדונה לגופה והוכרעה. יתרה מכך, הסעד הכספי שנדרש בתביעה זו התמקד בהעברת הסכומים המגיעים לתובעת על פי הדו"חות שיועברו לנתבעת. לעומת זאת, בתביעה דנן עותרת התובעת לחייב את הנתבע בגין נזקים שנגרמו לה עקב התרשלותו בטיפול בתיקים, עילה שאינה קשורה לסעד שנדרש בהליך הראשון, וכן עתרה לחייבו בהשבת כספים שהתקבלו על ידו לאחר שניתן פסק דין באותו הליך, כך שעל פניו לא ניתן לראות כל זהות בין העילות.

7.         סיכומם של דברים, הבקשה למחיקת או דחיית התובענה בשל השתק עילה נדחית.

הבקשה למחיקת כתב ההגנה

8.         כאמור, התובעת עתרה למחיקת כתב ההגנה של הנתבע בטענה, כי הוא לא קיים אחר הצו לגילוי מסמכים ומתן תצהיר תשובות, שניתן על ידי בתי המשפט ביום 25.7.10. לטענתה, הנתבע נתן תשובות מתחמקות ולא ברורות לשאלון שהופנה אליו, ולא גילה מסמכים ספציפיים שנדרש לגולתם כגון כרטסת הנהלת חשבונות שניהל הנתבע על שם התובעת מאז תחילת ההתקשרות בין הצדים וכל המסמכים שנמסרו על ידי התובעת לטיפולו של הנתבע, לרבות שיקים חוזרים, העתקי חשבוניות שהנפיקה התובעת ללקוחותיה ועוד.

9.         משלא נענה הנתבע לצו כאמור, שלח ב"כ התובעת לנתבע מכתב מיום 2.9.10, ודרש ממנו לקיים אחר הצו לגילוי מסמכים ומתן תצהיר תשובות. הנתבע השיב לפניה זו במכתב מיום 15.9.10, בו הוא טען כי הוא קיים אחר הצו. מכתב נוסף ששלח ב"כ התובעת לנתבע ביום 15.9.10 להשלמת החסר לא נענה.

10.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לא שוכנעתי כי נסיבות המקרה מצדיקות מחיקת כתב ההגנה. תקנה 122 מסמיכה את בית המשפט למחוק כתב טענות של בעל דין המפר צו לגילוי מסמכים או מתן תצהיר תשובות לשאלון. ברם, בית המשפט מפעיל סמכותו זו בזהירות ובמקרים נדירים. מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה וככלל בית המשפט נזהר מלנקוט בה. אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או אם נתבקשה אורכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות, אך אם נוכח בית המשפט, כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזול בצו, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו (ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חב' לסחר, יבוא , יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817, בעמ' 823 ; ע"א 2271/90 ג'מבו חב' לבניין ומסחר בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, עמ' 800).

11.        לענייננו, התובעת טענה כי הנתבע לא קיים אחר הצו לגילוי מסמכים ספציפיים. אין ממש בטענה זו, שכן לא ניתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים והצו שניתן היה לגילוי מסמכים כללי. בהחלטה מיום 25.7.10 קבעה כב' השופטת נבילה דלה מוסא, כי  "ניתן בזה צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון, שיבוצע על ידי הנתבע, לא יאוחר מיום 20.8.10". הנה כי כן, אין זכר למסמכים ספציפיים שצווה הנתבע לגלות, אין זכר לסוגי מסמכים ספציפיים שהיה על הנתבע לגלות, והצו הוא למתן תצהיר גילוי מסמכים כללי. אין מחלוקת, כי הנתבע מסר תצהיר גילוי מסמכים כללי במכתב מיום 18.8.10, כך שלא ניתן לקבל את הטענה, כי הוא הפר את הצו לגילוי מסמכים.

12.        יחד עם זאת, מאחר שהמסמכים הספציפיים שביקשה התובעת לגלות הם מסמכים רלבנטיים לבירור המחלוקות שבין הצדדים, והנתבע לא חלק על כך, הנני מורה לנתבע לגלות תוך 30 יום מהיום את המסמכים הספציפיים שלהלן:

            א.         הסכמי שכר טרחה, ככל שיש כאלה שנחתמו בין הנתבע לתובעת.

            ב.         יפויי כוח, הקשורים לטיפול בענייני התובעת על ידי הנתבע.

            ג.          דו"חות שהוגשו על ידי הנתבע לתובעת.